לזכרם

ד’ בחשוון תשמ”א(14.10.1980), במושב תקומה שבדרום. הוריו ביקשו להודות לקב”ה על המתנה היקרה שזכו בה עם הולדת הבן, ובחרו להעניק לו את השם מתן.

מאחורי החיוך הרחב והיד המושטת הסתתר איש ערכים חם, מלא שמחת חיים, שחונך תמיד להתנדב ראשון ולסייע במאור פנים: גם כשהיה מתן מגיע הביתה לחופשה, בתום שבוע עמוס פעילות בצבא, היה מקפיד לסייע באבטחת היישוב, או להחליף את רכז הביטחון בתפקידו. בשארית זמנו היה יושב עם מכונת תפירה ו’משפצר’ ציוד לפקודיו ולחבריו הלוחמים.

מתן נפל ביום ראשון, כ”א בחשוון תשס”ג (27.10.2002), בעת שנאבק במחבל מתאבד. בצהרי היום הגיע לאזור תחנת הדלק באריאל, המהווה נקודת מפגש של חיילים רבים לקראת יציאתם לתפקיד. במקום הופיע מחבל שנשא על גופו חגורת נפץ. בנחישות האופיינית לו, מיהר מתן, עם חיילים נוספים, להסתער על המחבל ולהיאבק בו, כשלפתע התפוצץ מטען החבלה בעוצמה רבה. מהפיצוץ נהרגו סגן מתן זגרון, רס”ן תמיר מסד ורס”ל עמיהוד חסיד, שבגופם מנעו פיגוע קשה הרבה יותר. לפני מותו כתב מתן: “למות בפעולה מבצעית כשאתה הולך לעצור מתאבד זה כבוד ואני לא מתכוון כבוד – שמכבדים אותך, אלא שאתה מת מתוך מטרה, מטרה של לוחם שנפל בהגנת המולדת. רק כך הייתי רוצה למות. לא מזקנה. תאונה וכדומה, הייתי באמת מוכן למות עכשיו אם הייתי יודע שאחרי מותי העם יחיה פה יותר מתוקן, חזק ואיתן.”

מתן הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין באיתמר. הניח אחריו הורים, שלוש אחיות – עדית, יסמין וחיותה, ואח – אביאל. בן עשרים-ושתיים היה בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן.

הרב אבי רונצקי, ראש הישיבה הגבוהה ביישוב איתמר, כתב: “מכתביך, בהם הבעת משאלות לבך, לתת את הכל אף את חייך למען עם ישראל, לא למות סתם כך, אלא למען המולדת – דברים אלה הביעו נאמנה את רוחך הגדולה שהסתתרה בפשטות הליכות חייך… מתן, חזק היית וידעת מה מטרתך בחיים. כך נזכור אותך ונחנך את תלמידינו לאור דמותך.”